המועצה הלאומית היהודית ערכה בתל-אביב ב-12 במאי 1948 ישיבה מיוחדת בראשות כן גוריון שהגיש בישיבה דו"ח המצב הכללי בארץ.
הוא בקש במהלך הישיבה להצביע על שני נושאים :
1- ההכרזה מיד על הקמת המדינה היהודית.
2- להסכים על הפסקת אש זמנית בין היהודים לבין הערבים. אחרי ההצבעה , המועצה בלאומית הסכימה על האמת המדינה היהודית והפסקת אש זמנית.
בן גוריון הגיש גם את ההצעה של הנשיא האמריקאי (תרומן) לדחות את ההכרזה על האמת המדינה היהודית לזמן קצר ובקש כי ההכרזה תהיה בישיבה חשאית במוזאון תל-אביב בשעה ארבע אחרי הצהריים מיום ששי 14 במאי 1948.

הישיבה נערכה בזמן ובמקום אך הדיונים לא היו חשאיים כפי שנקבע. המשתתפים בישיבה דנו בשם המדינה החדשה וגבולותיה, אחדים הציעו את השם (אל ישראל), ואחרים הציעו (ג'וריע), צלע ישראל), וגם (ציון).
כאשר בן גוריון אמר כי שם המדינה יהיה (ישראל), כל הנוכחים מחו כפיים.

כמה מהם הציעו שגבולותיה יהיו כפי החלטת החלוקה של האו"ם ב- 1947 אבל בן גוריון התנגד לכך ואמר כי הערבים התנגדו לחלוקה וכי הם לוחמים נגדינו עכשיו ואנחנו נלחם נגדם וכאשר נשתלט על הגליל והדרכים המובילים לירושליים אז נדבר על הגבול.

בן גוריון ציין כי כאשר ארצות הברית הכריזה על עצמאותה לא קבעה את גבולותיה וכי הצבא שלנו הוא אשר יקבע את הגבול.
נאומו של בן גוריון שבו הכריז על הקמת ישראל: "לפי כך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותינו הטבעית וההיסטורית , ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט הלילה , ליום שבת 15 במאי 1948 ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948, תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית אשר תיקרא בשם ישראל".