לבסוף, בניגוד לכל הקווים האדומים, בסבטמסר 1993 נחתם הסכם אוסלו מלווה בתירוצים רבים מהם שההסכם הוא רק צעד הכרחי מצד ההנהגה המדינית הפלסטינית למען התאמת הבנאים המדיניים, הצבאיים, והדימוגרפים (חזרת הפליטים לשטחים הפלסטינים) לקראת הקמת המדינה הדו-לאומית.
כלומר, הסכם אוסלו בא במסגרת התוכנית המדינית ואינו מבטל את המטרות האסטרטגיות הפלסטיניות. כך, ההנהגה המדינית הפלסטינית עשתה טעות גדולה.
מצד אחד היא נתנה בחינם את ההסכמה הפלסטינית על התוכנית הציונית לאחר וויתורה על מרבית הארץ הפלסטינית ההיסטורית לטובת מדינת ישראל.
 גם נתנה סמכות פלסטינית למדינות ערביותלהכיר במדינתישראל ונירמול היחסים עמה, מצד שני הוציאה את העניין הפלסטיני מסדר היום של האירגונים הבינלאומיים כגון האו"ם.
כך הפתרון הפלסטיני הפך רק בידי ארצותהברית וישראל.
הסכם אוסלו נחשב אז כנצחון פלסטיני למרות שאין בנספחיו החמשה שום סימן להכרה בעם הפלסטיני ובזכותו לשוב לארצו.
מספר הנכנסים לפיהסכם אוסלו מגיע לכ-50 אלף כחזרה מנהלית ולא מדינית, כלומר, שהם נכנסו בתור כוחות בטחון הנלווים לרשות שתהיה אחראיתעל נושא הבטחון.
אין בהסכם אף מילה המעידה על סיום הכיבושאו הקמת מדינה פלסטינית.
                                                                    עוד..