מאת: עבד אללה בלקזיז,,
החלטתה של העצרת הכללית של האו"ם מס' 3397 ב- 15 בנובמבר 1975 הקובעת שהציונות היא תנועה גזענית היה מעין הכרה מאוחרת באמיתות התוכנית הציונית ומהותה. ההחלטה מהווה גם הכרה יחסית בהגדרה הלאומית הערבית והפלסטינית לתוכנית זו בהיותה הגזענות המוחלטת ביותר בהיסטוריה האינושית: קידוש הגזע היהודי וזילזול בגזעים והקבוצות הלאומיות האחרות. גזענות זו ניזונה מהשקפה דתית שמקורה במיתולוגיה היהודית.
הגזענות לא הוגבלה רק בתחום ההשקפה התרבותית היהודית-ציונית לעולם אלא מצאה את הדרך להתגבש כתוכנית מדינית שהיא התוכנית הציונית שתוצאותיה היו אכזריות ונוראות בנוגע לזכויות עם שלם בארצו שהוא העם הפלסטיני.
אם נעזוב את הרקע הדתי התורתי למגמה הגזענית הציונית ותוצאותיה הנוראות על העם הפלסטיני ונסתפק רק בהופעותיה השונות בעמדות ובמדיניות הציונית, אפשר לעמוד על שתי עובדות עיקריות ביחסי היהודים עם העולם שחיו בו, וביחסיהם עם העם הפלסטיני שכבשו את ארצו והתיישבו בה.
 לשתי העובדות האלה מכנה משותף אחד והוא: סירוב השתלבות היהודים עם "הגויים"- (האחרים) בסביבה משותפת.
העובדה הראשונה הביעה על עצמה בבירור עוד לפני קום המדינה היהודית בפלסטין, בזמן פעילות התנועה הציונית למצוא פתרון לבעייה היהודית באירופה שהתחילה במאה ה-19 והגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה , ואילו הנוסחה שלה הייתה הקריאה הציונית לדחות את רעיון השתלבות היהודים בחברות האירופיות, ולהגן על רעיון הפרדותם מחברות אלה וריכוזם בישות לאומית משלהם.
                                                                        ....עוד ....