אחרי כן נתגלה, ביחוד במשך מלחמת העולם השנייה, כי סירוב ההשתלבות היה נובע מאימונה תרבותית ודתית הסולדת בתוקף בהשתלבות היהודי בלא יהודי למרות שאין להוציא מכלל האפשרות שהתנועה הציונית כבר שאבה למדי מן
 האידאולוגיה הנאצית הדומה לה בהשקפת היתרון הגזעי עד שהנאצים הודו בכך שהציונות דומה לנאצית ברעיון היתרון הגזעי. העובדה השנייה התגבשה אחרי הקמת המדינה היהודית בפלסטין דרך סירוב ציוני לנוכחות פלסטינית בתוך ישראל.
הסירב הזה גובש על-ידי הכנופיות הציוניות המזוינות שבצעו טבחים בתושבי כמה כפרים פלסטינים כדי להפחיד את האחרים ולדחוף אותם לתאת מארצם.
אבל גם כאשר המדינה הציונית אולצה לקבל את הנשארים כאזרחים, הקימה איזורי חייץ בינה לבינם בנוסף למדיניות האפרטהייד שהפעילה נגדם.
הגזענות הגיעה לשיאה לאחר כיבוש הגדה המערבית, מזרח ירושליים, ורצועת עזה כאשר נכנסו עוד אלפי פלסטינים תחת השלטון הצבאי למדינה היהודית והתרבו הסכנות של השתלבות היחסים בין היהודים לבין הלא יהודים.
בזמן שישראל חפשה דרכים לסיפוח יותר שטחים פלסטינים שכבשה ב-1967 על-ידי הקמת אלפי יישובים, היא גם פעלה למצוא דרך להתנצל מן הנטל הדימוגרפי הפלסטיני באמצעות תוכנית האוטונומיה המנהלית לתושבים עוד לפני וועידת מדריד. מה גם שישראל שקלה את האפשרות לבצע טרנספר לפלסטינים למעבר הירדן במסגרת מה שנודע " האופציה הירדנית".
                                                                        ....עוד ....