שלומה דבר על עובדה היסטורית הנוגעת בחיי היהודים ועבודתם בחקלאות ואמר כי היהודים בדרך כלל היו חקלאים וכל ההוכחות הציינות שהם נשארו בארצם והדיבור על הגירוש הוא רק אשליה. הוא הוסיף כי רעיון הגירוש הומצא על-ידי הנוצרים במטרה להמיר את היהודים לנצרות ואכן יהודים רבים הפכו לנוצרים. הנוצרים התכוונו גם לשכנע את הדורות הבאים מן היהודים כי גירושם הוא עונש של אלוהים. הכותב הבהיר כי הגירוש היה נחוץ גם כדי שיהיה קשר והמשך ל-"עם התורה" משום שהציונות אינה יכולה לאמץ את רעיון השיבה לארץ בהכדר רעיון הגירוש והגלות.

 בהתיחסו לעובדה שיהודים רבים נמצאים בארצות העולם הוא הסביר את זה בפעולות הגיור על-ידי היהודים בזמנים קדומים. באותו זמן לפני הופעת הנצרות היהדות הייתה פעילה בתחום זה בניגוד למה שחושבים רבים, את העובדה הזאת נמצאת בכתובות הרומאים. היהודים החשמונאים היו הראשונים שפעלו בתחום זה מכיוון שהם הכריחו רבים מן האדווין- הנבטים להתגייר במשך המאה השנייה לפנה"ס.

 הכותב הגדיר את השתיקה של עמיתיו באוניברסיטה בנושא זה כמו הכרה שהחומר של ההיסטוריה הישראלית הניתנת באוניברסיטאות הישראליות הוא חומר חלש. והוסיף כי הבעיה בלימוד ההיסטוריה הישראלית התחילה בשנות השלושים של המאה ה-20 כאשר מחלקת ההיסטוריה חולקה לשני חלקים:

ההיסטוריה הכללית וההיסטוריה היהודית כי הניסיון היהודי נחשב למיוחד ועצמאי...

 וכתוצאה מכך לימוד ההיסטוריה היהודית הפך ליותר שמרני ומבודד, רחוק מכל השפעה מן השטות החדשות במחקרים ההיסטוריים . הוא אמר בספרו :"אינני חושש להיות מן הכוזרים, גם אני לא מפחד מהריסת הישות שלנו, אך האיום העיקרי לקיומינו הוא האופי של מדינת ישראל שצריכה להיות מדינה פתוחה רב-תרבותית ומדינה של כל תושביה.